|
עקרונות
ויישום למידה שיתופית מקוונת
דר'
אברום
רותם,
2006
מושתת על חומר מהספר א. רותם וי. פלד
(2008). "לקראת
בית ספר מקוון",
הוצ' מופ"ת, וכליל. |
|
למידה שיתופית וטכנולוגיה - זהו עצם העניין!
עד כה ראינו מה זו למידה, וכן תאוריות על חשיבות הלמידה המקוונת. אך עם כל הכבוד לתאוריות החינוכיות, לא שמנו עדיין את האצבע על המהות הממשית של השילוב למידה שיתופית וטכנולוגיה. או-קיי, הבנו למה חשוב למידה שיתופי – זאת משני גורמים מרכזיים: (1) עצם הביטוי של הידע של הלומד הוא תהליך לימודי בפני עצמו. מאחר ואין משמעות לביטוי לחלל, הרי צריך מאזינים. ואם מאזינים אז מגיבים – והנה לנו למידה שיתופית. (2) נתינה, האזנה, הקשבה, צפייה, מתן משוב, מעורבות ממש בתהליך למידה של קבוצה – מעשיר מאד את הלמידה, יחסית ללמידה אישית.
אבל עדיין, בעצם לא נגענו בעצם העניין: מה באמת תפקיד הטכנולוגיה כאן? האם הוא באמת כה קריטי ליעילות הלמידה? התשובה היא כן, ובגדול, אך בתנאי שלא ננסה להתאים את התיאוריות החינוכיות שדברנו עליהן כאן לתאוריה + טכנולוגיה. עלינו לצאת מנקודת מבט חדשה. ולנקודת מבט זו קוראים Connectivism - "חיבוריות" (או "קישוריות") [1] לשם כך נבהיר מושג חדש מתיאורית הרשתות: צומת מידע.
ובכן, רמזנו כבר למעלה, שתהליך הלמידה מתחלק לקלט-פלט ולהטמעה תוך אישית, בה לא לטכנולוגיה ולא לאחר יש שליטה של ממש. נביט שוב על הגדרת הלמידה כקלט-פלט: הטכנולוגיה משנה בהרבה את יעילות הקלט-פלט, ומכאן את יעילות ומשמעות הלמידה. אך יש כאן עוד משהו, בסיסי ביותר, שהטכנולוגיה נותנת, ומשנה בעצם ללא הכר את תהליך הלמידה כפי שהוא מוכר לנו.
לשם כך נביט על למידה "קלאסית": יש מורה, שהוא מקור המידע הראשי, בעצם צומת מידע מרכזית ויש לומדים השואבים ממנו, עם קצת נגישות אישית לספרים ומקורות מידע אחרים. בשפה החדשה נגדיר זאת כך: כל לומד מתחבר לצמתי המידע הנגישים לו.
בלמידה הקלאסית, צומת המידע העיקרי הוא המורה:
הפן העדכני של למידה שיתופית:
הלומד כצומת מידע – הגודל כן קובע
-
אם נרחיב את שדה הראייה שלנו על למידה וטכנולוגיה, נוכל לראות את הלמידה בעין שונה לגמרי, מזו המנסה להכיל, לשלב את תיאוריות הלמידה המקובלות: נכון, לא נדבר יותר על "מורה כמקור ידע" כקלשיאה חבטוה (אז מה בעצם?), אלא נתמקש באיכות הלומד הנמדדת על פי גודל צומת המידע שהוא בונה לעצמו, גם במהלך הלימודים.
הלומד הטוב אינו זה שמצליח בבחינה נקודתית, גם לא בבגרות כפי שהיא היום - (פלט מידע שנטחן עד דק ונקלט לצרכי הבחינה בלבד), ויודע לדווח על מידע שרכש, אלא על גודלו כצומת מידע: כמה חיבורים יש לו לעולם: מורה, תלמידים אחרים, עמיתים בקהילה וברחבי העולם, מקורות מידע ברשת מסוגים שונים, טלוזיה, סלולר.... וכל גאדג'ט אחר המחבר אותו כצומת מידע אל צמתים אחרים. יותר מכך: גודל הצומת מבטיח מיונויות חיבוריות - "אוריינות חיבורית" המכלילה בעצם מיומנויות לומד עצמאי, חושב גבוה, כישורי אינטרקציה חברתית מעולים וייזם.
הלומד המודרני נמדד בגדול החיבורים שיש לו לעולם – לא מה יש לו ברגע נתון!
גמישות, התעדכנות, אוריינות מידענית היא פועל יוצא לגודל צומת המידע! תלמיד שאינו יודע לאחזר מידע לצרכיו – נמדד כצומת קטנה, בה המורה, חברים ספורים הסלולר והטלוויזיה הם החיבורים העיקריים שלו לעולם. תלמיד אוריין חיברויות, הוא בעל כישורי שפה, הבנה של העצמי הפנימי, מכיר ויודע מקורות מידע אנושיים ושאינם אנושיים הממלאים את צרכיו. קשרין החברתיים ממילא גדולים יותר – וכך גם גודל צומת המידע שהוא מייצג: הרבה יותר חיבוריות לעולם.
קהילה לומדת כצומת מידע
הלמידה השיתופית היא חלק בלתי נפרד מכך! היא בעצם צומת מידע המורכבת מרשת של צמתי מידע (הלומדים), שככל שהצומת גדולה יותר, יותר מידע זורם אל הקהילה הלומדת, והלמידה עשירה יותר ומתעשרת כל הזמן במשוב חיובי (אל העולם וממנו חזרה כהעשרה):
הכתה העתידית והלומד העתידי – הכרחיות החיבוריות למידע וידע אישי
הכתה העתידית היא קהילה לומדת. המורה הוא אחד מחבריה. ערוץ זרימת מידע ממנו ללומדים גדול יחסית מלשאר חברי הקבוצה. אך ערוץ זה איננו יחיד, ואיננו העיקרי מבין ערוצי מידע ספורים. ערוצים נוספים מזרימים מידע אל הלומדים, וכך כל הקהילה מתעשרת. נשים לב שתפקיד המורה כאן משתנה בהרבה, ולעיתים אף קטן מאד. ממתווך הוא הופך לאחראי על הבטחת זרימת מידע שוטף אל הלומדים ובינהם, ומהם אל העולם.
תפקיד המורה הוא להעצים את הלומד כצומת המידע – הגדלת החיבוריות שלו לעולם. ללא מיומנויות מתאימות, אוריינות חיבוריות בסיסית שהיא כישורי התמצאות בחיבוריות באמצעות הרשת, חשיבה, כישורי קשרים חברתיים, ועיבוד מידע, לא ניתן להגדיל באופן משמעותי את צומת הלומד כצומת מידע. מכאן גודל צומת המידע כלומד הוא בעצם רפלקציה של כישוריו כלומד לכל חייו!
עם כל זאת, אל נא נקדש את ערוצי המידע – "הצינורות" ונכריז: לא התוכן חשוב אלא הצינור המעביר אותו". זה נכון עד לשלב בו יש לדרוש מהלומד להיות מצוייד בדי ידע אישי, מורכב ומגוון להתנהלות הולמת בחרה בה הוא חי ולצרכיו: היכולת ליצירת מידע רלוונטי חדש תלוי קודם כל בדיע האצור במוחו של הלומד, לא רק ביכולת שלו לאתר ידע זה! ללא מסה קריטית של ידע בתחומים מגוונים, המערכת היעילה ביותר לאחזור מידע לא עזור – שכן הלומד לא ידע מה עליו לחפש!
כבר כיום נשמעות זמירות של "אנשי טכנולוגיה" שפוגעות בחינוך במקום לעודדו. יש חשש שתאורית החיבוריות - ה- Connectivism - תעודד באופן לא מודע טכנו-בורות מתוך תפיסה מוטעית שמה שחשוב זה הצינור ולא התוכן. יש להיזהר מכך, שכן אין דבר כזה לומד שאינו יודע דבר, אלא "מרושת" ויודע איך להשיג מידע. כדי להשיג מידע צריך לדעת מה רוצים, ולשם כך טכנו-בורות זאת אסור לה להיטמע באופנות החולפות שעוברות על מערכת החינוך! ראו הוזהרנו.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- דר' אברום רותם, 2005. הדף עודכן לאחרונה ב- 08 יולי, 2008 לסרגל ניווט למידה שיתופית |
