צפיפות הפניות

 

סוגיית צפיפות הפניות לא פתורה עדיין בקרב מחברי מטלות דהיום (2005). למעשה לא נותנים על כך את הדעת כלל. 

התפיסה שככל שיש יותר הפניות בטקסט מטלה/ דף אחר, היא מוטעית, מבחינת "כל המוסיף - גורע".

 

יש לדבוק בכלל של איכות במקום כמות!  לא להפוך טקסט לאינסוף מילים חמות, אלא להתרכז בעיקר.

יש לגרום על ידי עיצוב ו/או מיקום בדף, שגם הקורא יבדיל בקלות בין הפניה שולית,  ברמת הערת שוליים/ הבהרה/ פרוט, שניתן להיכנס אליהם רק במידת הצורך האישי, לבין הפניות מרכזיות לפעילויות שהן חלק בלתי נפרד מן מהמטלה, או מקורות מידע הכרחיים למהלך הלמידה שיש להיכנס אליהן. 

 

למרות שריבוי הפניות נראה מרשים, אין ערך גדול לטקסט דיגטלי שכל מילה שנייה היא מילה חמה, פרט למקרים ספורים, כמילון מקוון למשל.

צפיפות יתר של הפניות בטקסט, גם לא מעשי מנקודת המבט של הקורא, כי הוא מעיק ומפריע, וממילא לא ניתן לבקר בכל ההפניות, ומכאן שיש להיזהר מאפקט האינפלציה - תופעה של ריבוי שמונע למעשה בחירה יעילה, או אף שימוש משמעותי כלשהו. לשם כך יש לעיין שוב באזכור נזקי אינפלציית אפשרויות בחירה, והרגשות השליליים המתעוררים למראה טקסט שכולו משובץ בהפניות, שמימלא אין סיכוי שהקורא יכנס אפילו לחלק משמעותי מהם.