סוגי הפניות

למרות הרציונל של נגישות שקופה למשתמש, ללא תלות במיקום יעד ההפניה, קיים עדיין הבדל ביצירת הפניות למיקום שונה באותו דף (סימניה), לקבצים וכן ולכתובות URL.

 ישנו גם סוג הפניות נוסף למערכות ממוחשבות אחרות - עזרים טכנולוגיים ("גאדג'טים") שונים, שמן הסתם נזדקקים לטיפול שונה. השאיפה הטכנולוגית לעתיד הקרוב היא, לאחד את כל סוגי ההפניות, כך שמשתמש קצה לא יבדיל בינהן.

כיום קיים בכלי ההפקה הסטנדרטים סוגי הפניות אלה:

 (1) סימניות, (2) הפניה לקבצים, (3) הפניה לכתובת רשת.

(1) סימניות [Bookmarks]:

סימניות הן הפניות ["מילים חמות"] למקומות מסומנים מראש המשובצים בדף המטלה.

שימוש נפוץ:

א. מעין תוכן עניינים. הקשה על כל אחד מסעיפיו תפנה את הקורא לתחילת הפסקה הרלוונטית במסמך.

ב. הפניות להערות / הבהרות בשולי הדף על מנת לא לפגום בשטף הטקסט.

ג. הפניות ייעודיות במסמך, מעין סרגל התמצאות וניווט בתוך אותו הדף. למשל, "לראש הדף" וכד'.

במערכות ההפעלה העדכניות כיום - הפניה זו מכונה "סימניה" [בWord-: הוספה > סימניה] או "מקום במסמך זה".

 טיפים לשימוש בהפניות כסימניות:

·             כמות הסימניות בדף נתון, היא פשרה בין שימוש בסימניות, כחיסכון בהפניות לדפים נוספים, לבין כמות הטקסט שבדף המטלה (אורך הדף).

·             לצד סימניה, לא להשמיט ולא לחסוך בהפניות "חזרה". עם הפניית הקורא לפסקה, יש "להחזירו", או להפנות הלאה. בקצרה - למנוע מצב בו הוא "הולך לאיבוד" בדף. 

·             שם סימניה: למרות ששם הסימנייה הוא לעיני כותבו בלבד, גם כאן מומלץ לתת שם שניתן להבין ממנו לאיזו פיסקה בדף הוא מפנה. זאת כדי להבטיח התמצאות בעריכה מחודשת לאחר זמן, אם על ידי מחבר הדף, או אחר, שיעדכן את המטלה. לסימניות בדפים המופיעים באתר, מומלץ (עדיין) לתת שמות בלועזית בלבד.

(2) הפניה לקבצים:

כיום קיימת עדיין הבחנה מסוימת בין יצירת הפניה לקבצים לבין יצירת סימניות. ב-Word למשל, ההבחנה היא בין: הוספה >סימניה (או הוספה>היפרקישור> סימניה/ מקום בדף זה)

לבין: הוספה> היפר-קישור> קובץ או דף אינטרנט קיימים. 

הפניה לקבצים מתאימה בעקרון לכל סוג קובץ. בכלי ההפקה החדשים של האופיס (מיקרוסופט) ותואמיו, בררת המחדל היא פתיחת/ הפעלת הקובץ עם הקשה על ההפניה.

בהפניה לדפים השייכים לכותב המטלה, ניתן וחשוב להפנות בו זמנית גם למקום מסוים [סימנייה] בדף היעד.

הערה חשובה: לא ניתן לסמן סימניות, ומכאן גם לא להפנות אליהן, בדפי ווב/ אתרים או קבצים המצויים ברשת, שאינם בשליטה של כותב המטלה. כדי להתגבר על קושי זה, יש לכוון מראש את הלומד לאן לפנות בהגיעו לדף זר המצוי ברשת.

לדוגמה: היכנס לאתר טו-בשבט ובחר "חידון לחג" והעתק משם את...

(3) הפניה לכתובת URL

הזכרנו למעלה שבעת הפניה לכתובת ברשת האינטרנטURL , כדי למנוע שיבושים מצויים, יש להימנע מלהקליד את הכתובת, אלא רק באמצעות העתקה והדבקה של הכתובת, שהועתקה קודם לכן מהמקור.

חשוב מאד שההפניה תהיה ישירות לדף המבוקש באתר, ולא לדף הבית של האתר, מתוך הנחה שהלומד/ משתמש יאתר את המבוקש בכוחות עצמו. אם לא ניתן, (זה קורה באתרים/דפים המורכבים מ"פריימים- Frames" ובמקרים אחרים שלא נפרט כאן), להפנות לדף הבית, עם הוראות מדויקות כיצד להגיע לדף המבוקש.

ישנם מקרים בהם עדיף לוותר על ההפניה בגלל מורכבות יתר של הוראות גישה.

אין בשום מקרה להפנות לכתובת שלא נבדקה, כלומר שמחבר המטלה לא ביקר בה קודם לכן, תוך ווידוא שאכן זהו הדף המבוקש.

רצוי מאד לציין מילולית גם את המקור במידת ההקשר, בתנאי שלא יכביד על הטקסט. זאת לשם קרדיט, הגינות מקצועית ואף הבט מסוים בזכות יוצרים [ר' כאן פרק 19 "זכות יוצרים וזכויות פרטיות"].

דוגמא:

שפת האמנות, חוג אמנות במכללת ליכטנשטיין .

בהפניה זו ל"שפת האמנות" מצוין גם המקור (שם מכללה), כך שהמשתמש יכול להפעיל יותר שיקול דעת אם ימצא שם משהו כלבבו. כמו כן, המשתמש יודע מיד שהוא נכנס לחומר באתר של מכללה , על כל הנובע מכך לגבי סוג המידע, מהימנותו בתחום הנדון וכד'.