שיטות למניעת אלימות מילולית בקבוצת דיון

התמודדות עם תופעות כמו אלימות שלא ניתנת לסילוק מלא, ניתן להתמודד בעקרון:
(1) שיטות טכנולוגיות - שהן למעשה מיגור פגעי הטכנולוגיה באמצעות טכנולוגיה נוספת. טיפול זה מייצג  גישה לטפל באופנים שהיא באה לידי ביטוי, ופחות להתעסק עם מהות הבעיה. גישה זו טובה בהקשרים מקומיים, אך לא כטיפול שורש.  
(2) שיטות התנהגותיות - לטווח רחוק יעילות ומשמעותיות בהרבה.

  (1) שיטות טכנולוגיות בבחינת "מגר את פגעי הטכנולוגיה בטכנולוגיה":

·        איסור על זהות בדויה. מכאן יש להזדהות בשם וסיסמא, שזוהתו ידועה לפחות למנהל האתר להוציא מקרים מיוחדים, דוקא הופעה בשם האמיתי, מונעת אלימות והדרדרות שיח מיותר.
·        בעת הצורך בלבד, לא כשירות שוטף -  יצירת אמצעי מעקב טכנולוגי, בו ניתן לאתר מקור הודעה / מסר מקוון שכוונתו היתה פגיעה/ השחתה וכד'. אמצעי זה מורכב ובעייתי.. בשוטף אפשרות הגנה כזו אינה ישימה.
·        יצירת השהייה בין העלאת ההודעה עד לפרסומה. בזמן זה מנהל קבוצת הדיון בודק את כל ההודעות המועלות, ומונע העלאת הודעות לאוויר שפוגעות או פסולות מכל הבט. עניין זה מצריך סידור טכנולוגי מיוחד, ואנרגיה ניהולית רבה.

מאידך, ניתן להפעיל השהייה כזו רק בעתות "התקפה" של זבי חוטם על קבוצת הדיון הנדונה, בהודעות מופרכות ומפריעות, ולהסיר זאת לאחר רגיעה.

   (2) ניהול קבוצת דיון באמצעות שיטות התנהגותיות

אחת הטעיות הנפוצות היא לפתוח קבוצות דיון ללא מנהל דיון, מתוך הנחה של התנהלות ספונטנית, שמטרתן לא חשובות מספיק, כמו דיון בין תלמידים לבין עצמם.
מסר שכזה משרה מייד התנהגות לא הולמת גם בקבוצות דיון אחרות, ועל האווירה בכתה. המסר בהיעדר מנהל דיון, שיש פעילויות "לא חשובות" או "לא חשובות למורה". יותר מכך, קבוצות דיון ללא ניהול הם פתח לאלימות גורפת. לעניין זה השלכות מיידיות על תפיסה שגוייה של התלמיד את הסביבה המקוונת לצרכי למידה: יש בה מקומות בהם מותר להלום ולהשתולל באין מפריע ובמקום אחר יש להתנהג כיאות. מיותר לציין את הנזק בלגיטמציה בלתי מכוונת שכזאת.
ניהול באמצעות שיטות התנהגותיות הנו כתיבה והתיחסות מובנית ובוגרת, ניהול מובנה של הדיון, ושימוש מושכל בעריכה/ מחיקה, שמעקר את הטקסט של התוקף בדיון, ומכאן הופך את הנשק שלו למסר חסר משמעות או לא קיים.
כתיבה מובנית ובוגרת היא לב ליבו של ניהול דיון. הודעות בהירות, קצרות ומנומקות הם הבסיס לאיכות דיון טובה, שבין שהאר היא מדגימה בפני המתדיינים, איכות דיון והבעה מהי.
תפקיד ניהול דיון, נעוץ קודם כל בתפיסה חברתית שמרכזה אוטונומיה מלאה על תכני וצורת הביטוי, שהם זכות הדיבור והביטוי, לצד הקשבה וביטוי לכך. ללא אלה, הופך הדיון לעקר וחסר ערך, שכן ניתן להעביר את המסר מלכתחילה, ולחסוך דיון, שממילא לא יתרום דבר לסיכום הנתון מראש, או כזה המְרָצֵה והתואם את הדעה הפרטית של בעל הסמכות.

מנהל קבוצת הדיון, וגם אחרים המשתתפים בדיון, כמו מורים ואנשים אחרים בעלי סמכות ומעמד, כותבים ומגיבים באופן שמדגים דיון מקוון רצוי. בשום פנים אינם "מחזירים" מנה אחת אפיים, לא מטיפים מוסר, ולא נוקטים סנקציות כאלה ואחרות. הם פועלים ברגישות ונחישות כך, שמה שנראה הוא אופן מדגים לאחרים.

אוטונומיה וזכות הדיבור, במסגרת מוסכמות חברתיות, אינן ניתנות להגדרה חד-משמעית, אלא יש להסתמך על חוש הוגנות ויושר פנימי, חסר פניות עד כמה שאפשר. אמנם ניתן לנופף באמירות כלליות כ- "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"[1] או "תעשה רק את המעשים שאתה מסכים שחלים על כולם"[2] וכיו'ב, אך אין זה אלא מס שפתיים, כי להתעלות מעל קנאה ופגיעה באגו, לא מספיק אמרות שפר, אלא בשלות נפשית, סובלנות והבנה, שלא רבים מחוננים בכך באמת, וודאי לא בגיל התלמידים.