|
ניסוח כללי התנהגות בקבוצת הדיון נחיצות ניסוח כללי התנהגות בקבוצות דיון, גם אם הוא מקובל במקומותינו, צריכה להישקל היטב. בניגוד אולי למקובל לחשוב, קבוצת תלמידים יודעת בדרך כלל היטב מה מצופה ממנה, מה רע ומזיק, ומה לא. ניסוח אמנות כאלה ואחרות, מעודדות התנגדות מידית, שכן אף אחד לא אוהב הגבלות, איסורים וכללי התנהגות מוכתבים מלמעלה, ולא פעם מוצגים כאזהרות לכל הציבור כעבריין בפוטנציה. החגיגיות והרשמיות באמנה כזו או אחרת, לא מחפה על פגם פדגוגי עקרוני זה.
במידה ובכל אופן הוחלט לנסח כללי התנהגות, כתוצא דיאלוג חינוכי עם הקבוצה, יש להשתדל לעשות זאת בהקשר רחב יותר, שאיננו רק התנהגות בקבוצת דיון. למשל, יצירת אמנה חברתית של אי אלימות כלפי אחר, כלפי הקבוצה וכד', ובתוכה אזכור של התנהגות גם בדיון מקוון. מאד לא מומלץ ניסוח אמנה לכללי התנהגות דוקא בסביבה המקוונת הבית-ספרית. זאת בגלל חשיבות המסר, שדיון מקוון אינו שונה מהותית מדיון קבוצתי בכתה. דיון מקוון איננו גימיק, ולא משהו נשגב/ אליטיסטי וכו’, אלא עוד אמצעי לדון בו, כאשר הדגש הוא על הדיון ולא על האמצעי.
ניסוח הכללים יעשה כאמנה חברתית. יש לציין בלשון יבשה, לא מאיימת, בסגנון של חיוב ולא בשלילה [להימנע מ-"לא" ו-"אל" ומפרוט עונש על המפר אותה וכו']. יש שוב ולהדגיש את הנחיצות של כללי התנהגות גם בדיון מקוון, כדי שיהיה יעיל ותורם, בנוסף לכללי דיון בכתה למשל.
מאד לא מומלץ באמנה שכזאת, לאיים בסנקציות למפרים את הכללים. למשל, לא לכתוב אמירות חסרות ממש כמו "המפר כללי אלה יענש בחומרה" וכד'. לא לכתוב שהודעות לא ראויות תימחקנה וכד', אלא לתת למציאות לווסת כללי התנהגות רצויים. זאת בתנאי כמובן שיש ניהול ראוי ונחוש, החשוב ויעיל בהרבה מאמנות/חוזים בשפה גבוהה, שהן ריקות בדרך כלל מתוכן מעשי, יפים לדיבורים גבוהים ולא משדרים התמודדות קונקרטית ונחושה עם המציאות בכתה/ בשטח.
|