|
שלבי הדיון
רביב (2005) [1] מציע ארבעה שלבים בתהליך הדיון. הטענה במקור, ששלבים אלה אופייניים לתהליכים מוכרים של פתרון בעיות ותהליכי-חקר, שבקבוצת-הדיון יש להם אופי מיוחד. כבר כאן נזכיר, שדיון מקוון אינו חייב להיות מראה של פתרון בעיות ותהליכי חקר דווקא, וכלי זה רחב בהרבה מצמצום פרשני-דרשני שכזה.
(1) גירוי לפעילות (Triggering): פתיחת הדיון על ידי המנחה. הלומד מזהה את הבעיה עם תחושה של הפתעה; ערעור שיווי-המשקל הקוגניטיבי. היות שחלק מן הלומדים יכנסו למצב של בלבול, חשוב לסכם שלב זה בהגדרה ברורה של הנושא העומד לדיון, של השאלות הנובעות ממנו ושל כיווני החקירה האפשריים, תוך כדי עידוד המשתתפים לעלות אותם. (2) חקירה: הופעת ריבוי גישות בהודעה הבודדת ובקבוצה, חילופי מידע, הצעת נקודות למחשבה, סיעור מוחות, הצעה ראשונית של פתרונות או מסקנות. בשלב זה חשוב שהמנחה יכוון מצד אחד להעלאה חופשית של רעיונות אך מצד שני גם להבחנה, ובמידת הצורך בהתערבות של מחיקה ועריכה (ר' בהמשך כאן), בין עובדות לבין דעות, בין רלבנטי ללא רלבנטי וכו'. (3) אינטגרציה : התקרבות בין דעות חברי הקבוצה, סיתיזה של רעיונות, יצירת פתרונות. (4) פתרון: בדיקת הפתרונות/ הדעות שהושמעו, והגנה עליהם בפני ביקורת או הצעות אחרות על פי ההקשר ומידת הצורך. מקורות [1] רביב, א. (2005). שימוש בקבוצות-דיון לצרכים לימודיים וחינוכיים. מכללת "אורנים". טרם פורסם (דצמבר 2005).
|