|
3דף
ראשי הרצאות
3
2020 והלאה: תסריטים
עתידיים לחינוך בעידן הטכנולוגיה החדשה
תקציר של המאמר (הפניה כאן) עם
תוספות קלות:
Hans
Daanen and Keri Facer (2007).
2020 and beyond:
Future scenarios for education in the age of new technologies
Futurelab Newsletter, 2007.
כפי שהסופר דוגלס אדאמס
(1952-2001) כתב: " הדרך הכי טובה לנבא את העתיד זה לבנות את זה ". אנחנו
צריכים לאפיין את אבני היסוד הנגישים לנוו כמחנכים בעתיד הקרוב, כדי לדעת
איך אפשרי להשתמש בהם ולפתח אותן עבור החינוך.
במילים אחרות, האם לשבת
כצופה, או כמנהיג לנווט אתה החינוך כך שיהלום את האמצעים שמעמידה בידינו
הטכנולוגיה, למען חינוך טוב יותר לחברה בריאה יותר.
לקראת העתיד הקרוב (המקור
שלפנינו מדובר על 2020) לפנינו מספר סוגיות :
• באיזה מידה אנו מוכנים,
כחברה וכמחנכים, לשינויים העצומים ביכולות אנושיות שטכנולוגיות דיגיטליות
צפויות לאפשר בשנים הבאות?
• באיזה מידה החזון העתידי
שלנו לחינוך מתבסס על הנחות של הומניות,, חברה וטכנולוגיה שאולי כבר לא
בתוקף?
• באיזה מידה אנו יכולים
כמחנכים, לסייע בעיצוב ההתפתחויות של טכנולוגיה כדי לשפר את ההתפתחות
האנושית?
לפנינו תסריטים
עתידיים, שכנראה יתממשו בעתיד הקרוב. נשאל עצמנו, כיצד ניתן לרתום זאת
לשינוי בחינוך:
מכשירים
אישיים
עד 2002 , טכנולוגיה
דיגיטלית משולבת ברוב האוביקטים. כל החפצים האישיים – המפתחות שלך, בגדים,
נעליים, עיתון – משובצים בהם התקנים המאפשרים תקשורת בינהם. כתוצאה מכך,
אנו נבא במגע עם הטכנולוגיות האלה באופן חלק ושקוף למשתמש בתוך הפעילויות
השגרתיות.
סביבה
חכמה
טכנולוגיה דיגיטלית היא בכל
מקום משובצת בכל דבר סביבך: החל מרחובות עיר, לבנינים, בעמודי התאורה
ותחנות האוטובוס. טכנולוגיות אלה יכולות 'לדבר' אחת עם השניה ולטכנולוגיות
וחישנים המשובצים בבגדים שלך. כתוצאה מכך, הסביבה שלך מסתגלת אליך,מקושרת
עמך ויודעת הכל עליך – איפה אתה, איך אתה מרגיש, מה אתה עושה, ומה אולי
תרצה לעשות.
חיבוריות
באמצעות הרשת
הכל
מקושר להכל דרך הרשת. אין יותר דבר כזה המכונה 'אינטרנט ', 'טלפון', '
טלויזיה ' וכן הלאה. במקום זה קיימת חיבוריות ברשת אלחוטית המאפשרת (
בארצות מבוססות ) נגישות לכל ערוצי תקשורות אפילו בתחומים רחוקים.
כושר
עיבוד
בעתיד הקרוב
,תתאפשר
נגישות לאמצעי עיבוד חזקים . העיבוד כי העיבוד לא יהיה יותר ברמת המכשיר
היחיד, אלא ריכוזי (בהתקנים שיתחברו אליהם באמצעות הרשת). זאת לצד המגמה
שהגידול המהיר בעוצמת עיבוד ימשך. נהיה מסוגלים לעשות עיבודים הרבה יותר
מורכבים בכל הגאדג'טים האישיים מהמתאפשר היום.
יכולת אחסון
האחסון נעשה כל כך זול עד
כדי כך שניתן להקליט את כל חייך באיכות
DVD.
כל האחסון נעשה על גבי הרשת במקום על המכשיר האישי שלך, לכן דאגות על
גיבויים והתרסקויות דיסק יהפכו לעבר.
אבטחה
בעתיד הקרוב יגדל מאד הבטחון
הדיגיטלי. נחוש פתיחות רבה יותר מהיום ונראה שיהיו פחות מחסומים באתרים
שונים. למעשה הרשת תהיה מקום הרבה יותר בטוח מהיום. מערכות ידעו במה ובמי
ניתן לבטוח ובמי לא, זאת ללא צורך בהרשאות ייחודיות של גישה לכל משתמש, כי
המערכת תכיר אותו ללא צורך בכל אלה. זהות תהיה יותר צמודה למשתמש
ולביומטריקס (פרמטרים הקשורים לבילוגיה של גוף - טביעת אצבע, עין, קול,
מראה, קול וכד').
מימשקים
קלט ומשוב באמצעות טכנולוגיה
דיגטאלית הופכת לטבעית יותר ב- 2020. נרגיש כאילו אנחנו פועלים עם
'דברים', כמו גם עם אנשים, לא עם מכונות, צג ומקלדות.
אתגרי המפתח לחינוך
בדיקה מחודשת של הברור
מאליו (לכאורה):
אילו
צרכים אתיים, רגשיים ורוחניים נובעים משימוש בכלים חדשים האלה? האם היכולת
למצוא יציבות ונקודות בסיס בקרב ניידות ושינויים הופכת ליכולת אנושית
הכרחית? האם היכולת למצוא קצת רוגע ושקט בין מידע שוצף ללא הרף, הופך
לתנאי מוקדם להישרדות? איך גם אנחנו זקוקים להתעסק עם הגידול ענק באי
שוויון שבפוטנציה ברמה עולמית, בין טכנולוגיה עשירים ועמים עניים
בטכנולוגיה? כיצד זכויות האדם נראות בהקשר פיקוח האח הגדול, קישוריות
ונתונים ביומטרים (של גוף של כל פרט) המצויים במאגרי נתונים בישי גופים
שונים?
מי המחליט?
הצטיידות בתי ספר בטכנולוגיה
מוצגת כתכנית תקשוב הלאומית. זאת כדי להבטיח שבתי ספר יהיו מעודכנים
ושהתלמידים ירכשו התמחויות שמאפשרות להם להתחרות בשוק העבודה. תוצאה אחת של
זה הייתה התפיסה השגויה,שהצגת הטכנולוגיות הדיגיטאליות בחינוך היא פשוט
שאלה של מודרניזציה/ עדכניות, שבו עקרונות ההוראה והלמידה ותכני לימוד לא
צריכים להשתנות. אך אין הדבר כך.
במקום זאת אנחנו צריכים לפתח
את המנגנונים לויכוח ציבורי פתוח על טבע ומטרת החינוך בעידן הדיגיטאלי
שחורג מעבר לסיסמאות כמו "מענה לצרכים של כל ילד" ( מי יכול לא להסכים עם
זה?). במקום זאת, האתגר המרכזי הוא להתעמת עם הנחות הבסיס על מהו חינוך,
מי מנהיג אותו, ואיך מעריכים אותו. אתגר זה יצטרך להתרחש בדיון ציבורי פתוח
בתקשורת
ולא מוגבל לקהילת
החינוך. הדיון חייב להקיף את משפחות, הילדים, עסקים, טכנולוגים, מנהיגים
דתיים ומדענים - כל אלה יעלו את נקודת המבט שלהם על כיצד החינוך צריך
להשתנות כדי להלום את הצרכים החברתיים, צרכי הסביבה, הרוח והאדם בעתיד.
במילים אחרות, להפוך את החינוך
לאתגר המשותף לכל החברה, לא רק של שר חינוך או אוצר כזה או אחר.
ייזום, התנסות ופיתוח
מודלים חדשים של חינוך
ייזום, התנסות ופיתוח מודלים
חדשים של חינוך ביישום ובמחקרים על הקשר בין טכנולוגיה וחינוך. לא אפשרי
לעשות החלטות על העתיד של חינוך בואקום, כפי שקיים בעצם כיום. אנו צריכים
לאפיין מודלים שיטתיים ולבנות מערכת חינוך חדשה, ולהציע פתרונות ויישומים
לא רק לחוקרים, טכנולוגיים ופוליטיקאים, אלא גם להורים, ילדים ולקהילות
המקומיות. זאת בהלימה לאמצעים החדשים שהטכנולוגיה מעמידה לרשותינו
העתיד
כבר כאן, הוא רק לא מחולק באופן שווה לכול
אחד הנושאים
המרכזיים שיעמתו את החינוך בהקשר של טכנולוגיות דיגיטליות המצויות בכל
מקום, הוא השאלה האם המדינה מוכנה לפצות אי שיוויון בנגישות לטכנולוגיות
דיגיטליות בחוץ בית ספר, או שיניחו לאנשים לדאוג לעצמם.
ככל שהמידע נעשה נגיש רק דרך
תקשורת דיגיטלית, המכשור הדיגיטאלי נעשים לא רק רצוי אלא כלי חיוני ללמידה.
על החתירה לשוויון חומרי וכספי, להתמסד גם בתוך מערכת החינוך. לכן,
ההשקעה של המדינה בחינוך צריכה להעביר את המיקוד מהמוסד ( בית הספר )
לאמצעים והנגישות (לטכנולוגיה) פרטניים הניתנים לכל לומד.
חזרה לדף הרצאה
|